לאחר שסיים הליך פשיטת רגל, בו קיבל פטור מכלל חובותיו פרט למזונות, ביקש האב לסגור תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו גרושתו בגין חוב מזונות של 250,000 ש"ח, שהצטבר בזמן ההליך. בקשתו נדחתה.
כתבה של עו"ד יפית לבון, מתוך אתר פסק-דין.
השופט נפתלי שילה דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור של אדם על ההחלטה שלא לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו גרושתו בגין חוב מזונות. האב טען שמאחר שהאם לא ביקשה לקצוב את המזונות, החוב שהצטבר בתקופה בה היה בפשיטת רגל נמחק. ״המבקש ידע שחוב במזונות שריר וקיים ואין שחר לטענתו כי הוא ״צץ לפתע״ לאחר קבלת ההפטר״, נכתב בפסק הדין. חייב שנמצא בהליכי פשיטת רגל אינו יכול לשלם את חובותיו אלא במסגרת ההליך. על פי החוק אישה וילדים שמגיעים להם מזונות מהאב שנמצא בפשיטת רגל יכולים לפנות בבקשה ל״קציבת מזונות״ – תשלום חודשי שישולם להם בתקופה זו.
בשנת 2002 בני הזוג, הורים לילדה, הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין שלפיה האב ישלם לאם 1,900 שקל לחודש עבור מזונות בתם, בתוספת חצי מההוצאות הרפואיות החריגות. ב-2007 פתח האב בהליך פשיטת רגל וניתן צו כינוס לבקשתו. שלוש שנים לאחר מכן פתחה האם תיק הוצאה לפועל נגד האב בגין חוב מזונות שנצבר בין השנים 2003-2008. ב-2015 קיבל האב הפטר מכלל חובותיו מלבד המזונות.
לאחר קבלת ההפטר ביקש האב מלשכת ההוצאה לפועל לסגור את התיק. בקשתו נדחתה והוא ערער לבית המשפט למשפחה. הוא טען שמאחר שהאם לא הגישה בקשה לקציבת מזונות לפי פקודת פשיטת הרגל, היא לא זכאית לגבות את חוב המזונות שהצטבר בזמן ההליך. במאי 2018 דחה בית המשפט למשפחה את ערעור האב. בבקשת רשות ערעור טען האיש שפסק הדין יוצר ״עיוות דין חמור״ שכן הוא רק נחלץ מהליכי פשיטת רגל ו״פתאום צץ חוב עצום של 250,000 שקל״ שמכניס אותו לדבריו שוב להליכי פשיטת רגל.
לטענתו, האם פעלה בניגוד להוראות הפקודה כשלא הגישה בקשה לקציבת מזונות ובנסיבות אלה היא לא יכולה לגבות את ההפרשים שנוצרו בתקופה שבין מתן צו הכינוס לבין צו ההפטר.
ישב באפס מעשה
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהיר שקציבת מזונות לפי פקודת פשיטת הרגל אינה משנה את פסיקת המזונות שנקבעה בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני. לדבריו, קציבת המזונות קובעת סכום ביניים זמני שעל החייב במזונות לשלם לזוכה, שתוקפו הוא כל עוד החייב נמצא בהליך פשיטת רגל.
עוד הוא הבהיר כי גם החייב עצמו רשאי להגיש את הבקשה לקציבת מזונות ולאו דווקא הזוכה. הוא הוסיף כי האם יכולה הייתה להגיש בקשה לקציבת מזונות והיא בחרה שלא לעשות שימוש באפשרות זו. אולם, אין הדבר גורע מזכותה לגבות את מלוא חוב המזונות לאחר שהליך פשיטת הרגל הסתיים וצו הכינוס בוטל. ״אין באי הגשת בקשה לקציבת מזונות בכדי להוות ויתור על פסק הדין למזונות״, הדגיש השופט.
עוד כתב השופט כי חוב המזונות לא ״צץ לפתע״ ו״מצופה היה מהמבקש שיזם את הליך פשיטת הרגל ליזום בעצמו בקשה לקציבת מזונות ולא לשבת באפס מעשה נוכח חוב המזונות התופח מידי חודש״.
השופט הבהיר עוד כי במקרה בו נקצבו מזונות, לאחר סיום הליך פשיטת הרגל זכאית הזוכה לגבות את ההפרש שבין סכום קציבת המזונות לבין פסיקת המזונות המקורית.
בנסיבות אלה דחה השופט את הבקשה.
לא ניתן צו להוצאות.
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
קישור לדף הפייסבוק של עו"ד לבון: http://bit.ly/2CgQ2UQ